<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוסי בן נהוראי</h1>
<h2>דף לח:</h2>
ורבי יוסי בן נהוראי לא חשיב להאי דיו פירכא. דשליחות יד דשומר חינם ושומר שכר גזל גמור הוא דהא בכלל אשם גזילות הוא, והיכי אמרינן כי שלח בה יד והיא בבעלים פטורה. אטו גבי שואל אם שאלה לחרישה והוא הלך להטעינה משוי הכבד מן החרישה והשאלה היתה בבעלים מה שייך הכא פטור. אם היקל הכתוב בשאלה מפני האונסין דכיון דנאנסה פטור דחס רחמנא עליה. בפשיעה כששלח יד לשנות השאלה, מי פטריה קרא כשהיא בבעלים. דהא שומר שכר דחייב בגניבה ואבידה. ואם שכר הבעלים פטור, וכי אם שכר הבעלים ופשע בה ולא נעל בפניה כראוי ובא זאב וטרף והיה יכול להציל, אטו משום דשכרה בבעלים יהא פטור. וכן שומר חינם לא מיבעיא אליבא דמאן דאמר [ב"מ צ"ה ע"א] פשיעה בבעלים חייב דחייב. אלא אפילו למאן דאמר פטור היינו כשלא נעל בפניה כראוי דמקרא נדרש לפני פניו. מיהו אם הנפקד מזיק בידים ששלח בה יד מי פטור. הכי נמי גבי שליחות יד לא שייך למימר דיו. דהא בשואל גופיה חייב כי שלח בה יד שלא לדעת בעלים כמו שכתבתי. הילכך כי גמרינן חייובא דשואל בגניבה ואבידה בקל וחומר משומר שכר, ומה שומר שכר שפטור משבורה ומתה חייב בגניבה ואבידה, שואל שחייב בשבורה ומתה אינו דין שחייב בגניבה ואבידה. וזהו קל וחומר שאין עליו תשובה וכו'. לפטור, מנלן (דאם) גניבה ואבידה בשואל בבעלים דפטור.
ושקיל וטרי עד דמסיק [שם] א"ל גניבה ואבידה דשואל לחיובא מנלן דגמר משומר שכר, מה להלן בבעלים פטור אף כאן פטור, בשואל. ופשיטא דבעלים בשומר שכר לא כתיבא. משואל הוא דגמיר בוי"ו מוסיף על ענין ראשון. והיינו דקא פריך הניחא למאן דאית ליה דיו כי האי גונא דאע"ג דבגופיה לא כתב אלא דגמר משלאחריו. כגון הכא דבשואל כתב באונס דידיה וגמרינן שומר שכר מיניה. היינו דומיא דשליחות יד. דאי לא כתב בשומר חינם ושומר שכר ילפינן משואל. ואע"ג דלא דמי שליחות יד דשאינו ברשות לשואל שהוא ברשות, איכא למילף פטור גניבה ואבידה בשואל בבעלים. אלא לרבי יוסי בן נהוראי וללוי דאמרי דלא אמרינן דיו כה"ג משום דלא דמי לכל דיו שבתורה. הכא נמי גבי [גניבה ואבידה דשואל בבעלים דלא] כתיב, דבשבויה ומתה בבעלים דפטור והיינו אונסין וחס רחמנא עליה. וכן נמי גניבה ואבידה דשומר שכר, הואיל ואין כל הנאה שלו חס רחמנא עליה בגניבה ואבידה כשהיא בבעלים. ושומר חינם נמי הואיל וכל הנאה דמפקיד ואין לנפקד הנאה של כלום למ"ד פשיעה בבעלים פטור. משום הכי פטור דהא כשפשע בה אין לו הנאה. ואם שלח בה יד יהא חייב אף בבעלים, כמו שכתבתי. אלא שואל היכי ילפינן משומר שכר דכל הנאה של שואל. וגניבה ואבידה קרוב לפשיעה [הוא ואם כן] היכי אתי דיו דשומר שכר שאין כל הנאה שלו לפטור השואל מגניבה ואבידה דכל הנאה שלו והוא קרוב לפשיעה. הילכך פריך שפיר למאן דלית ליה דיו בכה"ג.
וההוא דיו דפליגי רבי אליעזר ורבנן בקושי שבתוך שמונים של נקיבה שכל דמים שהיא רואה טהורים עד שיצא הולד. ורבנן דרשי קל וחומר משופי וקושי. ורבי אליעזר אמר להן דיו. ואפילו הכי מייתי קרא יתירא דכתיב תשב, לרבות קושי שבתוך שמונים לטהרה. ויש לתמוה כשאמר להן רבי אליעזר דיו בתחילה וחזרו ודנוהו בלשון אחר. ואמר להם אפילו אתם דנים כל היום דיו לבא מן הדין להיות כנדון, היה להן לומר לכך נאמר תשב לרבות לטהרה בין מזיבה בין מנידה. שלא תאמר דיו. דהא שפיר אמר להו רבי אליעזר אפילו [אתם] דנין כל היום יש כאן דיו. דהכא נמי השיבו לרבי טרפון כשאמר אני לא אדון קרן מקרן אני אדון קרן מרגל. אמרו לו דיו. דכיון דמכל מקום בא לדון על הקרן שייך ביה דיו. הכי נמי כיון דהכל באו לדון על הקושי אמרינן דיו.
ונראה לומר דשלש מחלוקות בדבר. רבי אליעזר אית ליה דיו אע"ג דכל ראיות שהן לפני הלידה שהן בשופי טמאה אם בימי נדה נדה אם בימי זיבה זבה ויולדת בזוב אפילו הכי שופי שלאחר הלידה לאחר שבעה דזכר ושבועיים דנקיבה טהורה. וכל שכן אם רואה בתוך מלאות בקושי בלא וולד שהדמים טהורים. אבל [אלא] אם מחמת עצמה הן (השופי) [הקושי] טהור. ואם בקושי מחמת וולד סבירא ליה לרבי אליעזר דדין דקושי דלפני לידה ומחמת ולד יהבינן לה. ורבנן סברי קל וחומר הוא אם בשופי החמור הקל בשופי דלאחר לידה, בקושי הקל אין דין שנקל לאחר לידה. ודיו ליכא למימר הכא לרבנן, דכי טהרה תורה דמים שבתוך מלאת. אם טיהרה החמור כל שכן הקל. דלרב דאמר מעין אחד הוא התורה טימאתו [והתורה טיהרתו] בכל ענין. וללוי נמי דאמר שני מעינות [הן] מ"מ מודה דמעין הטהור אין בו חילוק בין שופי לקושי. דאם טיהר החמור כ"ש הקל. ובשופי אין בו חילוק בטהרתו בין ימי נדה לימי זיבה. הילכך ליכא הכא דיו. והיינו שהשיבוהו בלשון אחר מקום שהיקל בשופי שלאחר הוולד אינו דין שנקל בקושי שעמו. והמבין יבין בכל אלו דיו.
ולא דמי להאי דכי בעינן למימר קריו בזב מנין. ומייתי מהא טהור בטהור כגון רוק טמא בטמא בזב כגון קריו טמא בטהור דזב מיבעיא. וקא מייתי לה בין למגע בין להיסט. ומשום הכי פריך דיו שבא להוסיף על הבא מן הדין יותר מן הנדון. וכן מפץ דמת דמייתי לה מפכים קטנים דזב. וקא בעי לאתויי בין לטומאת ערב בין לטומאת שבעה יותר מטומאת הזב וכן כל אחד ואחד. אבל קושי שלאחר הוולד דיליף משופי דלאחר הוולד דינו שוה. ורבי אליעזר סבר, כיון דאיכא לדכורי קושי דלפני הוולד פרכינן דיו. ות"ק דיליף תשב לרבות תוך פ' לטהרה בקושי שמחמת הוולד, כרבי אליעזר סבירא ליה דפרכינן דיו. ולהכי איצטריך קרא דתשב לרבות לטהרה. ולאפוקי מרבי אליעזר. מיהו רבי אליעזר מצא מקרא מלא דזכינהו לרבנן, דדרש וטהרה ממקור דמיה [דמיה] מחמת עצמה ולא מחמת וולד. כדמסיק רבא.
